תיאור
מובא בגמרא (בבא בתרא יא) על התנא בנימין הצדיק, שהיה אחראי על קופת הצדקה. פעם, בתקופת בצורת, הגיעה אישה ואמרה לו רבי פרנסני. אמר לה רבי בנימין, נשבע הנני שאין בקופה של צדקה כלום והאישה השיבה שאם הוא לא יפרנס אותה, היא ושבעת בניה ימותו. בנימין הצדיק נתן לה כסף מכיסו ופירנס אותם.
יום אחד, בנימין הצדיק חלה ונטה למות בגיל צעיר, (בן ל”ה שנה – עיון יעקב) אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אתה אמרת, כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק אשר החיה אשה ושבעה בניה ימות במיטב שנותיו? מיד קרעו לו את גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
הגאון מוילנא מסביר מדוע דווקא 22 שנים נוספו לחייו:
- נתינת צדקה מזכה את הנותן בשש ברכות, ופיוס העני בדברים מזכה בעוד 11 ברכות.
- כל ברכה שווה לשלושה חודשי חיים (כמו שמצינו לגבי סוטה שזכויותיה ‘תולות’ לה שלושה חודשים).
- אם כן, 11 הברכות על כך שפייס אותה בנימין הצדיק שוות ל-33 חודשי חיים.
- 33 חודשים כפול 8 נפשות (האישה ושבעת בניה) שווים ל-264 חודשי חיים, שהם 22 שנות חיים.
לכן, בזכות מעשה החסד וההצלה של בנימין הצדיק, זכה הוא לחיות עוד 22 שנה מעבר למה שנגזר עליו מלכתחילה.